זיטי אפוי של כרמלה סופרנו

כל אבות המזון ששווה לכם להכיר.

כל אבות המזון ששווה לכם להכיר.

וידוי: אני גבר ועד לפני שנה לא ראיתי את "הסופרנוס". אוקיי, עכשיו כשדפדפתם לבלוג שלוקח את עצמו קצת יותר ברצינות, אפרט: לא יצא, לא הייתה לי טלוויזיה או שלא היה זמן, מה גם שהרבה יותר קל לראות פיוצ'רמה. ענבר (ההיא משאר הפוסטים פה) החליטה שזה לא ייתכן וכך בבולמוס צפייה השלמתי את החסר והבנתי שלא הייתי גבר עד שלא צפיתי בכל הפרקים של יצירת המופת של דיוויד צ'ייס. אז ראשית כל: מי שעוד לא ראה, תדעו שעוד לא מאוחר. למעשה, זה בטח יהיה מספק יותר לצפות בזה כשיש לכם אישה וילדים וקריירה. שנית: בואו נדבר על אוכל ב"סופרנוס".

יש שני דברים שתמיד אהבתי בהקשר הזה. הראשון הוא האפיון של דמויות הנשים והגברים בסדרה לפי יחסן לאוכל. נשים שמתעסקות באוכל הן נשים אמיתיות. כרמלה סופרנו היא אחת כזו וגם השפית שרמיין בוקו היא אישה שמחזיקה סכין שף ביד ימין ואת האשכים של בעלה ביד השנייה. מהצד השני עומדת אחותו הנהדרת של טוני, ג'ניס, דמות נשית מעורערת וההיפך הגמור מכרמלה. מתקשה לשמור על מערכת יחסים עם גברים, מתקשה לשמור על קשר עם בנה ומתקשה לתפקד במטבח, מה שמוביל אותה למעשי פשע כמו חימום אוכל קפוא ולקיחת קרדיט על המנות של כרמלה. מהצד השני, גברים שמתעסקים באוכל בעולם של הסופרנוס הם לא גברים. ארטי בוקו, אולי הדמות האהובה עליי בכל הסדרה, הוא גבר שמפלרטט עם המאפיה אבל נשאר במטבח, הולך לגבות חובות וחוטף מכות.

 

הבנתם את הרעיון. כמובן שמולו ניצבים טוני וחבריו, שבקושי יודעים להכין כוס קפה אבל זה בסדר, כי יש מי שיגיש להם, בדרך כלל בחינם. הנקודה השנייה שמעניינת, ורלוונטית גם למתכון, היא הזיגזג שמבצע טוני בין המולדת (של סבו, אבל מי זוכר) איטליה לבין ניו ג'רזי האפורה. טוני מייצג את שני הניגודים הללו. מצד אחד איטלקי בנשמה, עם האמוציות, הראש הקשה, האהבה לנשים, לאלכוהול ולעוד קצת נשים. מהצד השני, הוא אמריקאי שמן, וויט-טראש בפוטנציה, שלובש חלוקים מזעזעים ודוחף אוכל מהמקרר ישר לפה. הסדרה משחקת כל הזמן על הניגוד הזה שבין הפוזה האיטלקית למציאות האמריקאית, כמו בפרק הנהדר בו טוני נוסע לנאפולי לסגור עסקה,  וחוזר עם פיוריו שמעורר את התאווה של כרמלה בגלל ה"איטלקיות" שבו.

כשאתה איטלקי אמיתי גם חולצה כזה מתקבלת בהבנה. פיורו וכרמלה.

כשאתה איטלקי אמיתי גם חולצה כזה מתקבלת בהבנה. פיורו וכרמלה.

המתכון בפוסט הזה הוא אחת המנות המזוהות ביותר עם הסופרנוס ועם כרמלה בפרט וממש כמו הסופרנוס, הוא גם תוצר של בסיס וחומרי גלם איטלקיים עם מנה נדיבה מאוד של טראשיות אמריקאית שיכולה להפוך פסטה פשוטה ברוטב עגבניות לפצצת קלוריות מלאת אשמה. אני מתכוון כמובן לזיטי האפוי של כרמלה.

_DSC4776

עגבניות, בצל, פטריות, שום, צ'ילי, איילים, חזיר, שכחתי משהו?

 

 

 

 

 

 

 

רכיבים

3/4 שקית פסטה "זיטי" (מספיק ל-4 מנות) | 1 בצל | 1/2 חבילת פטריות | 3-4 שיני שום | 1 פלפל צ'ילי קטן | עגבנייה אחת וקופסה קטנה של רסק עגבניות | כוס של גבינה צהובה מגוררת | נתח נאה של גבינה בשלה (אנחנו השתמשנו בקשקבל אבל גם קממבר עבדה נהדר בפיילוט)

אופציות לשדרוג: אפשר, אבל להשלמת החוויה כדאי להישאר בגבולות הגזרה האמריקאית-איטלקית. זיתים טובים יעזרו והקרניבורים יוסיפו גם האם (HAM). חובבי הז'אנר ימיסו גם חמאה, אבל לא קראתם את זה פה. באגף הגבינות, כאמור, תתפרעו: מוצרלה, גורגונזולה, רוקפור ופרמזן ילכו נהדר, אבל מה שיפה פה זה שגם גבינות זולות עושות עבודה טובה לא פחות, ואולי אפילו יותר.

לטבעונים: או. בעצם השאלה היא החלפת הגבינה. אפשר להכין את המנה רק עם פסטה ורוטב והיא תהיה טעימה, אם כי פחות עמוקה. "צהובה מהטבע" וחברותיה יכולות להתאים. עוד הצעות?

מילה על הפסטה: זיטי היא פסטה גלילית (מלשון צורת גליל, לא מלשון ארוחת בוקר רגילה במחיר מופקע) דומה ל"פנה", אך קצרה יותר ולא אלכסונית. בגדול כל פסטה עם שטח פנים גדול תתאים. כלומר, פסטה שתוכל ללכוד בתוכה את הרוטב והגבינה ושניתן יהיה להפריד אותה לחלקים, כך שספגטי ופפרדלה לא יתאימו. פוזילי, פנה וחבריהם בהחלט כן. אבל תעשו טובה, בלי "גלגלים" של אסם ובלי פסטה בצורת זין .

זיטי בשתי שכבות – לפני הכניסה לתנור. גם חצי כמות תעבוד יופי, אבל אנחנו חזירים.

זיטי בשתי שכבות – לפני הכניסה לתנור. גם חצי כמות תעבוד יופי, אבל אנחנו חזירים.

 

לעבודה

1. מכינים רוטב עגבניות: מטגנים בצל קצוץ דק, לאחר ההזהבה מוסיפים את השום, העגבניות והצ'ילי ומחכים 5 דקות. מוסיפים את הפטריות ומערבבים. מוסיפים את הרסק עם חצי כוס מים, מכסים ומבשלים עד קבלת רוטב אחיד. המהדרין יוסיפו יותר שום ויותר פלפל חריף. אפשר לקצוץ את העגבניות לחתיכות גדולות יותר, כדי שיבלטו אחר כך במתכון, אפשר להשתמש ב-שרי ולהוסיף אותן ממש לקראת הסוף, שישמרו על הצורה ואפשר גם להשתמש בעגבניות מיובשות כתוספת. חשוב לא להוסיף המון נוזלים (חצי כוס גג) כדי שהרוטב יישאר סמיך ולא ייזל לתחתית הכלי באפייה. הפטריות משחקות פה תפקיד קריטי כי הן לוכדות רוטב ומחזיקות אותו בזמן שהכול בתנור. בונוס יינתן למי שיצליח להכין הכל בזמן שהפסטה מתחממת, בונוס גדול יותר יינתן למי שיחכה חצי שעה עד שהרוטב יתבשל ויקבל טעם עמוק יותר.

2. מכינים פסטה. אפשר לבשל אותה על פי ההוראות עד לריכוך, לא חשוב שתהיה אל-דנטה כי היא מתקשה באפייה. שימו לב שהפסטה לא יוצאת סמרטוטית מדי.

3. משמנים תבנית פיירקס (הכי טוב, אבל בלית ברירה כל תבנית תתאים). חשוב לשמן טוב-טוב, גם בדפנות! הפסטה תשחים וזה נראה נהדר, אם לא אתם תעשו את הכלים. אנחנו השתמשנו בתבנית גבוהה ומילאנו עד הסוף. אפשר למלא את התבנית בשכבה שטוחה יותר, זה ייתן קראנצ'יות אדירה לכל המנה.

4. הרכבה! הכי פשוט בעולם: שכבה של פסטה, עליה פיסות גבינה חריפה שתימס ותעטוף אותה באפייה, מעל שופכים רוטב ומעל הכל גבינה מגוררת. אם אתם מכינים יותר, כמונו, אפשר להכין שכבה שנייה, כמו בתמונה. חשוב לא להציף את המנה ברוטב כי כל הכיף שהפסטה עטופה בנוזלים אבל לא שוחה בהם. מומלץ לערבב בעדינות כדי שהרוטב ייתפס על כל הפסטה.

5. מחממים מראש תנור ל-200 מעלות ומכניסים את התבנית. אופים בין עשרים דקות לחצי שעה, עד שהפסטה שחומה מאוד מבחוץ. אל תפחדו שישרף, זו לא עוגה, הרעיון הוא שהחלק העליון פריך בטירוף וכל התחתית מתקשה מעט, אבל נותנת לכף להחליק בתוכה.

6. מוציאים (זה רותח), מחכים 3 דקות ואז לוקחים כף ודוחפים מלמעלה עד למטה. התחושה אלוהית, באחריות. אפשר להוסיף פרמזן ואפשר להגיש ככה. מנה שהיא כולה חצי-אבלינו-חצי-ניו-ג'רזי, ממש כמו טוני.

יכול להיות שיש מאכלים יותר מושחתים וקלים להכנה, אבל אני לא שמעתי עליהם.

יכול להיות שיש מאכלים יותר מושחתים וקלים להכנה, אבל אני לא שמעתי עליהם.

 

ולסיום: סצינה קטנה ומבריקה. מה יותר טוב מקרב אוכל כשאתם מנסים לשנות נושא ולעודד חבר אחרי ששרפתם לו את המסעדה בכוונה אבל אסור שהוא ידע? כלום, זה מה.

על הכותב

אין תגובות

השאר תגובה