פנקוטה קוקוס בחלב קוקוס, מחווה לתנ"ך, חלק א'

פנקוטה טבעונית? חי זאוס!

פנקוטה טבעונית? חי זאוס!

צוות המחקר של "מדלן" תמיד מחפש דרכים חדשות לגוון ולהפתיע את קהל הקוראים הנאמן. כל ישיבת בריינסטורמינג היא פוטנציאל נפיץ לרעיונות לא סבירים, דביליים, מוגזמים ולעתים נדירות גם לא יציבים פיזיקלית. לכן, זה לא היה מפתיע כלל כשבישיבה האחרונה הוחלט ללכת בגדול. ממש בגדול. הכי בגדול. בשני הפוסטים הבאים נעשה מחווה לטקסט הכי חשוב ומכונן בתרבות המערבית. הגיע הזמן להפשיל שרוולים ולומר "זוז הצידה אלוהים, עכשיו תורי" לשים את הסינר ולהכין מנות בהשראת ספר הספרים, התנ"ך.

הפסוק "לא תבשל גדי בחלב אמו" מופיע פעמיים בספר שמות ופעם אחת בספר דברים, כך שדי ברור שאלוהים, ההוא שכתב את התנ"ך, היה די רציני בנושא. אבל מה זה בעצם אומר "לא תבשל גדי בחלב אמו?" ואיך זה קשור לצביעת סירים צה"ליים בכחול ובאדום? תחקיר של כמעט עשר דקות מגלה שהתשובה סבוכה מאוד וכמו כל מצווה, מורכבת מחלקי מסורות, פסיקות עתיקות, פרשנים מאיטליה, צרפת ואלכסנדריה, הלכות לגבי סעיפים שוליים יותר ופחות. בקיצור, בלאגן.

בואו ננסה לעשות קצת סדר. התנ"ך אמנם מאוד מפורש בנושא, אבל חשוב לזכור שהוא שואב סיפורים ומסורות מתרבויות אחרות במסופוטמיה, שרובן היו פאגאניות. אחת הסיבות הראשונות להפרדה היא הרצון להתרחק מעובדי האלילים ועל פי כמה ממצאים, הניסיון היה להתרחק מטקס זבח מסורתי שכלל בישול גדי בחלב אמו, כמה פשוט. החבר'ה גם רצו להתנתק מהברבריות ששויכה לעובדי האלילים והזעזוע שבבישול חיה בנוזל שמעניק לה חיים. פרשנים רבים הסכימו עם הגישה הזו, שמפגינה בעיקר טעם רע גם אם אתה לא חסיד של זכויות בעלי חיים. מכאן מתחיל מבוך הלכתי מרשים מאוד שכמובן מתחיל כל פעם בשאלה "אבל מה לגבי..?" והופך למפלצת רבת ראשים הכוללת פסיקות לגבי זמן הבישול, לגבי השאלה האם טיגון או עישון הן "בישול", לגבי הזמו שיש לחכות בין אכילת בשר לחלב, או האם זה רלוונטי לאחר אכילת גבינות קשות, או לגבי סיבי בשר הנשארים בשיניים וממשיכים להוציא שומן בזמן אכילת מוצרי חלב. על שני דברים כל הפרשנים תמימי דעים: לבשל חגבים בחלב זה סבבה, גם כל סוג בשר עם חלב-אם זה חוקי, במידה וידכם משגת.

שלא תבינו לא נכון, אני כופר מוחלט ולא נמנע מאכילת בשר, אבל אני כן מתחשב בקהל הקוראים ובצוות הבלוג. אצילי לא מערבב בשר עם חלב וענבר היא בכלל טבעונית, כך שאני במיעוט הן מספרי והן מוסרי. לכן ניישר בשמחה קו ונכין קינוח שגם מחלל וגם מכבד את המסורת, גם חלבי מסורתי וגם כשר, גם טבעוני וגם פשוט להכנה ובעיקר כיפי מאוד בקיץ האיום הזה: פנקוטה מקרם קוקוס עם רצועות קוקוס מיובש בתחתית, או "קוקוס בחלב קוקוס". פילון האלכסנדרוני מתהפך בקברו.

התמונה הזו מזכירה לנו את מערכת השמש. אצילי בשיאו.

התמונה הזו מזכירה לנו את מערכת השמש. אצילי בשיאו.

רכיבים (4 מנות)

פחית קרם קוקוס | חצי כוס סוכר | חצי כוס מים | קמצוץ אגוז מוסקט | ½ 1 כפיות מחוקות של אבקת אגר-אגר | 6-8 רצועות קוקוס.
להגשה:  ½ כוס קוביות מלון | 2 כפות אגוז מלך | מעט עלי נענע | קורט מלח גס.

טיפים

– אבקת אגר-אגר היא פתרון טבעוני לג'לטין, שפועל בדרך דומה. במתכונים המתבססים על ג'לטין הכמות כבר מדודה לפי שקיות (7 גרם) אבל האבקה שלנו מגיעה בצנצנת קטנה, לכן חשוב מאוד למדוד נכון ולא לפחד ללמוד מטעויות, במיוחד אם אתם מכפילים/משנים כמויות.  ניתן לקנות את האבקה בחנויות בישול ואפייה.

– ניתן כמובן להשתמש במי קוקוס רגילים במקום בקרם, אבל זה יהיה משמעותית פחות טעים ויקבל צבע אפור עכור ולא מושך. תתפרעו על הקרם ו-17% השומן שלו, זה קינוח.

– אפשר להגיש בדרכים שונות, לאו דווקא עם מלון. אפשר להשתמש בסוגי אגוזים שונים, אפשר להוסיף סילאן, או אפילו להגיש עם אפונה ירוקה טרייה ופטרוזיליה. בכל אופן, אם אתם מכינים פנקוטה מתוקה חובה לבזוק מעט מלח גס, זה מקפיץ את הטעם שמונה רמות למעלה.

לעבודה

1. שופכים את המים לסיר, מרתיחים ומוסיפים את הסוכר, בוחשים עד שהוא נמס. מוסיפים את פחית קרם הקוקוס ומחממים עד רתיחה. מוסיפים את אבקת האגר-אגר תוך כדי בחישה, למניעת היווצרות גושים ובוחשים במרץ. מוסיפים את אגוז המוסקט ומערבבים עד שהתערובת אחידה לגמרי.

חוק הפוטושופ מחייב אותי להודיע כי היד הזו מכוערת במציאות.

חוק הפוטושופ מחייב אותי להודיע כי היד הזו מכוערת במציאות.

2. מורידים מהאש וממשיכים לבחוש מדי פעם. מחכים עשר דקות עד שהעסק יתקרר. זה לא אמור להתייצב בשלב הזה, אז לא לפחד. אחרי עשר דקות הנוזל יתחיל לקבל מרקם סמיך יותר, כמו בתמונה. מעבירים אותו בעזרת מצקת לתבניות סיליקון (אפשר גם של מאפינס) מכסים ומכניסים למקרר.

3. אחרי שהנוזל מעט התייצב, מפוררים את רצועות הקוקוס לחתיכות קטנות ובוזקים מלמעלה. לא מומלץ לעשות את זה על ההתחלה, כי הרצועות "יעברו" דרך כל הפנקוטה ויהרסו את המרקם החלק. מחזירים לקירור לשעתיים לפחות.

זה כמו פסיפס, רק לא משעמם.

זה כמו פסיפס, רק לא משעמם.

4. העסק התייצב? מעולה. לוקחים את צלחת ההגשה והופכים עליה את הפנקוטה. עכשיו רצועות הקוקוס נמצאות בתחתית ויפתיעו את האורחים במרקם שונה וטעם קוקוסי חזק יותר. מפזרים מעל אגוזים, נענע ומלח גס, מוסיפים מסביב קוביות מלון ומגישים.

לא מסובך, נכון? עשר דקות הכנה, מעט רכיבים ותענוג קיצי וכשר על פי כל ההלכות וחוקי המוסר, ממש כמו יהודים טובים.

אפילו אלוהים לא יכול לכעוס על מנה כל-כך יפה.

אפילו אלוהים לא יכול לכעוס על מנה כל-כך יפה.

על הכותב

אין תגובות

השאר תגובה