לחמניות ממולאות בצ'ילי, מחווה לטיפשים בלי הפסקה

לחמניות ממולאות בצ'ילי. וידיים

לחמניות ממולאות בצ'ילי. וידיים

הסרט "טיפשים בלי הפסקה" שיצא בשנת 94', נחשב עד היום לקלאסיקה ולסרט זול ונמוך בו זמנית. אפשר לשייך אותו לחולייה ראשונה בסדרת סרטי הקומדיה שיצאו בסביבות סוף האלף, כאלו שלא פחדו להציג הומור נמוך ודוחה לעיתים במטרה להצחיק את הצופים ולעשות כסף. סרטים דומים שיצאו בשנים הבאות, כמו "אמריקן פאי" ו"משתגעים על מרי" הפכו להצלחה בעיקר בזכות היכולת ליצור סצנות דוחות ובלתי נשכחות (אני יודע, אתם מחכים למתכון של הפאי-תפוחים) אבל "טיפשים בלי הפסקה" מציג כמעט כל סוג הומור אפשרי, כך שלזכור אותו רק בזכות סצנת השירותים זה לעשות לו עוול.

הסרט מציג את ג'ים קארי בשיאו, מי שהיה קומיקאי מוזר שידוע בזכות הפרצופים הבלתי אפשריים שלו, הפך באותה שנה לאחד השחקנים הכי מוכרים בהוליווד כשכיכב באותה שנה ב"המסיכה", "אייס ונטורה" הראשון וכאמור, גם ב"טיפשים בלי הפסקה". תאהבו אותו או תשנאו אותו (אני אוהב) כדאי לכם לצפות בסרט רק כדי לראות איך נראה שחקן בתקופה משנת-חיים. לצידו מככב גם ג'ף דניאלס, השותף התמים-פאסיבי יותר בברומאנס הזה, והאיש עם התחפושת והאוטו הכי מגניבים בהסטוריית הקולנוע, כי מי זה באטמן כשיש לך תחפושת של כלב ואתה נוהג בתוך..אה..כלב.

19 שנה אחר כך בצפייה חוזרת של הסרט בתור "תחקיר מקצועי" לפוסט מתגלים שני דברים: 1. צפייה חוזרת במשך כל הילדות תגרום לך לזכור כל סרט בעל פה לא משנה כמה זמן עבר מאז. 2. הארי ולויד, שני הגיבורים, הרבה יותר גסים ממה שזכרתי. נכון, אפשר להאשים את פער הזמן והכתוביות של פעם, אבל העובדה היא שהם גסים כמו שרק שני רווקים שחיים ללא אישה במשך שנים יכולים להיות, מה שאומר שאם זכרתי אותם כילדים מגודלים שמתקשים לשרוד בעולם המבוגרים, מסתבר שהם שני מבוגרים חרמנים וטיפשים. ממש ממש ממש טיפשים.

ומה לסרט ולבלוג בישול אתם שואלים? כמובן, הסצינה הבלתי נשכחת הזו:

כן, נכון, אנחנו הולכים להכין משהו חריף, ביתי ומשביע. אז תשטפו ידיים ואל תשכחו לא לגעת בעיניים, אם הארי ולויד הצליחו לשרוד את זה גם אתם יכולים. היום נכין לחמניות במילוי פלפלים קלויים, צ'ילי, בורגול ושעועית אדומה. זה הרבה יותר יפה והרבה יותר מנחם מהמבורגר שמנוני בדיינר מטונף ולכו תדעו, עם קצת מזל אולי גם תצליחו לשחזר מאוחר יותר את סצנת השירותים.

ועל התמונה הזו אצילי זכה בפרס נובל לפיזיקה

ועל התמונה הזו אצילי זכה בפרס נובל לפיזיקה

לבצק: ½ קילו קמח | 4 כפיות שמרים יבשים | חצי כוס סוכר | ½1 כוסות מים חמימים | 2 כפות שמן | כפית מלח | כף סילאן | מעט שומשום ו/או קצח

למלית: 2 פלפלים אדומים | 2 פלפלים חריפים | ½ כוס שעועית אדומה | 1/2 כוס בורגול עבה | חופן פטרוזיליה | 2 בצלים בינוניים | ½ כפית פפריקה מעושנת | ½ כפית זרעי כוסברה

טיפים

– אומר זאת כך: זה אמור להיות חריף. ברור לי שמישהו אמור לאכול את זה, אבל הוא גם אמור להזיע קצת, כך ששני פלפלים חריפים זה המינימום. אל תורידו אוטומטית כמויות ואל תשכחו שבמתכון הזה החריפות מתאזנת עם השעועית, הבורגול והלחמנייה. מומלץ גם לנגוס במשהו טרי ליד. בקיצור, לא לפחד.

– מילוי בצק יכולה להיות מלאכה מתסכלת למי שלא מתורגל. אנחנו פשוט קיפלנו את כל הקצוות המנוגדים אחד מול השני והידקנו קצת כדי לסגור הכל. אפשר גם לסגור את הבצק מעל המלית וליצור חצי סהר, אבל אז זה לא עגול ויפה. אחרי לחמנייה-שתיים תתפסו את העיקרון וזה יראה מדהים.

– בגלל שההכנה לוקחת קצת זמן (התפחת בצק, בישול שעועית, מילוי, אפייה) אפשר ואף מומלץ להכפיל כמויות, רק קחו בחשבון שאפילו לחמנייה אחת משביעה מאוד, אז תזמינו חברים.

– לא שכחתם להשרות את השעועית עם כפית סודה לשתייה 6-12 שעות לפני הבישול, נכון? מעולה.

לעבודה

1. לפני הכל: מבשלים את השעועית. סיר קטן, מים בכמות נכבדה ובישול עד שהיא מתרככת. זה תלוי כמה זמן השריתם אותה לפני, משהו בין חצי שעה לשעה.

2. מכינים את הבצק. בקערה בינונית מערבבים כוס מים חמימים (אבל לא רותחים!) יחד עם השמרים והסוכר. בוחשים טוב-טוב עד שהשמרים מפסיקים להיצמד אחד לשני ומוכנים לצאת אל העולם הגדול. בקערה נוספת, גדולה יותר, מערבבים את הקמח עם המלח וכשהשמרים תססו והעלו קצף מוסיפים אותם ומערבבים הכל. הבצק אמור להיות לא דביק בכלל ומעט גמיש, אם הוא נדבק אפשר להוסיף עוד קמח, אם הוא קמחי-עוד מים. אחרי הלישה מניחים אותו מכוסה במקום חשוך וחמים לשעה. יש לכם את זה. אגב, זוכרים את הסילאן והשומשום? אז חכו איתם לסוף.

וזה למה אנחנו יותר טובים מטרומפלדור

וזה למה אנחנו יותר טובים מטרומפלדור

. מתחילים בהכנת המלית: מחממים תנור ל-200 מעלות וקולים את כל הפלפלים בשלמותם. לאחר שהם משחימים (בערך חצי שעה) מוציאים וסוגרים אותם בקופסא עמידה לחום במשך כמה דקות. האדים שהפלפלים יפלטו בקופסא יעזרו לכם לקלף אותם בשניות. תזכרו, אתם מתעסקים פה גם עם פלפל חריף, אז לא לגרד בעין בשום מצב.

4. חותכים את שני הבצלים לחתיכות קטנות ומטגנים במחבת עם כף שמן זית עד להשחמה. העצלנים יוסיפו את הבצלים לתנור החם עם הפלפלים במקום טיגון, אתם לא.

5.  בבלנדר או בכלי של בלנדר מוט שמים את השעועית המבושלת ומוסיפים את הפלפלים המקולפים, הבצל המטוגן, הפטרוזיליה הקצוצה, הפפריקה המעושנת וזרעי הכוסברה. מוסיפים מלח ופלפל וטוחנים הכל בחדווה. אם זה סמיך מדי אפשר להוסיף קצת שמן זית, אבל הבצל והפלפלים מפרישים מיצים שיעזרו בטחינה. עכשיו יש לכם ממרח אדום-חום-חריף-טעים-ממש. מוסיפים את הבורגול היבש, הוא יספח נוזלים וידאג שהלחמניות לא יצאו רטובות מבפנים. הוא גם ייתן מרקם גרגירי וקציצתי שמזכיר בשר טחון.

הגענו לשלב הזה שבו מתחילות להיגמר בדיחות הידיים. וטוב שכך

הגענו לשלב הזה שבו מתחילות להיגמר בדיחות הידיים. וטוב שכך

6. הבצק תפח? מעולה! יוצרים ממנו כדורים מעט קטנים יותר מאגרוף, כאלו שאחרי רידוד ולישה יהיו בגודל כף היד שלכם ובעובי של ½ ס"מ, כמו בתמונה למעלה. במרכז כל עיגול מוסיפים שתי כפות של המלית וסוגרים: מביאים שני קצוות מהקוטר אחד מול השני ומצמידים. עושים את זה שוב עם הקצוות שנשארו ומהדקים בעדינות עד שהכל נסגר יפה. קצת אימון ואתם מומחים בזה.

7. מערבבים את הסילאן עם כף מים רותחים ומורחים מעל הלחמניות בתור גרסה טבעונית ומתוקה לביצה. מפזרים קצח ושומשום ומכניסים לתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות. אופים כעשרים דקות או עד שהלחמניות מתחילות לקבל ציפוי שחום ויפה. מוציאים, חוצים ומגישים ליד ירקות טריים.

כמה חריף ככה יפה

כמה חריף ככה יפה

על הכותב

אין תגובות

השאר תגובה