מרק דלועים ומיסו, מחווה לסדרת המשחקים זלדה

מרק אליקסיר יפני עם מיסו, צ'ילי ודלעת ערמונים

מרק אליקסיר יפני עם מיסו, צ'ילי ודלעת ערמונים

עד עכשיו, רוב הפוסטים בבלוג ענו על מבנה קבוע: הצגת נושא הפוסט – רקע – בדיחות מטופשות – דיון באיזה מתכון להכין – בדיחות מטופשות – מתכון. קל, פשוט וסקסי. הפעם יש שאלה אחת לא פשוטה, שצריך לענות עליה לפני שנכנסים למטבח: האם משחקי מחשב עומדים באותה קטגוריה כמו ספרים, סרטים או קומיקס, מוזיקה או תיאטרון? בקיצור, האם משחקי מחשב נחשבים "אמנות"?

קודם כל: כן. לפחות לדעת חברי צוות הבלוג. אבל אם ננסה לנתח ברמה יותר רצינית, אז התשובה גם תהיה "כן", אבל ממגוון סיבות רחב יותר. ראשית, כמעט כל מאפיין של המושג "אמנות", נמצא גם במשחקי מחשב, יצירה שהתפקיד שלה לעורר תגובה רגשית ואסטית בצופה? צ'ק. אני לא מכיר הרבה יצירות שמערבות את הצופה בצורה כל כך ישירה וגורמות לו להתרגש, לצחוק, להתפעל ולעיתים גם לחוש תסכול. זה מביא אותנו לנקודה השנייה: בשלושים השנים האחרונות, ובעשור האחרון במיוחד, משחקי מחשב הם מדיום פופולרי ומשפיע יותר מאשר אמנות פלסטית, תיאטרון או מחול. הרבה יותר אנשים נחשפים אליהם, מבני נוער מחוצ'קנים ועד אמהות שמבלות את זמנם בקנדי-קראש.

סיבה אחרונה וחשובה במיוחד היא שכמות היצירתיות, הדמיון והמופרעות שיוצרי משחקי מחשבים משקיעים ביצירה שלהם מתחרה בכבוד מול כל אמן אוונגרד בעולם. אלא שרוב אמני האוונגרד לא נחשפים לקהל גדול במיוחד, לעומת כמה ממשחקי המחשב שמאפשרים לכם לירות אחד על השני כבשים, לגנוב מסוק ולנהל איתו קרב אווירי מול המשטרה, לזרוק קליפות בננה על צב בעגלת תינוק או לנצח את באזל כשאתה משחק עם מכבי תל אביב. אם זה נראה לכם מוזר, חכו ותראו במה משחקים ביפן (ותאמינו לנו שעוד נתנו פה לינק למשחק שפוי יחסית).

אז למשחקי מחשב בהחלט יש מקום של כבוד בבלוג הזה, אבל עכשיו צריך להחליט איזה מתכון להכין. הבחירה לא הייתה קלה והיו מועמדים רבים שנפסלו על הסף ויחכו לפוסטים הבאים. כמו תמיד, נשמח אם תציעו רעיונות משלכם בתגובות (פסטה של סופר מריו? שיקוי של הנסיך הפרסי? פולקע של גולדן-אקס?). המתכון שנכין הפעם מגיע מאחת משושלות המלכות של הז'אנר, אנחנו מתכוונים כמובן ל-Legend of Zelda (בלי קשר למשוררת), סדרת משחקים שהתחילה לפני כמעט 20 שנה (שהם בערך 200 בשנות-מחשב) ונמשכת עד היום.

שושלת משחקי "זלדה" היא אחת השושלות העתיקות והחשובות בתולדות משחקי המחשב. המשחק הראשון שלהם יצא אי שם בשנת 86' בקונסולת ה- Family computer disc system קונסולה כל כך עתיקה עד שהיא נראית כמו משהו שהערוץ הראשון פסל עקב חוסר רלוונטיות. המשחקים הראשונים ידעו לשלב גרפיקה גבוהה לאותו זמן, יחד עם משחקיות מורכבת ושילוב של קרבות ופתרון תעלומות. בקיצור, סדרת זלדה היא אחת המייסדות של ז'אנר משחקי ההרפתקאות והמבנה של הז'אנר הזה כל כך חזק, שהוא שרד כמעט שני עשורים של תהפוכות כשאחד המשחקים האחרונים בסדרה עדיין רץ אצלנו בסלון. המשחק ממנו קיבלנו את ההשראה למתכון הוא The wind waker, אחד המשחקים האהובים בסדרה. המשחק יצא לפני כעשור והעלילה מתארת את החיפוש של לינק (הגיבור) אחר אחותו. בניגוד לחלק לא מבוטל מהמשחקים בסדרה שמתרחשים בתוך הג'ונגלים והמבוכים של hyrule, העולם הדמיוני של הסדרה, The wind waker מתרחש ברובו באוקיינוס רחב ידיים מלא בסערות, רוחות וגשם. מזל שאחרי שיט ארוך בים יכול לינק לעבור אצל סבתא ולאכול משהו.

אחד המתכונים הכי מפורסמים והכי פופולריים בסדרת זלדה הוא המרק שמכינה סבתו של לינק כדי לתת לו כוח לעוד הרפתקאות (elixir soup). גם אנחנו רוצים לעזור לכם בהרפתקאות שלכם ולכן עומדת בפנינו משימה לא פשוטה משום שהמרק המקורי אמור לחדש את כוח החיים, כוח הקסם ולהכפיל את כוח ההתקפה. בנוסף, הרשת גדושה לחלוטין במתכונים למרק דלעת שאמורים לחקות את המתכון מהמשחק ורובם מעניינים כמו… מרק דלעת. ענבר נתנה למרק הכתום הסטנדרטי בעיטה עם מתכון שיספק גם את חובבי המשחק וגם את בלוטות הטעם שלכם.

לגבי המשימה של חידוש כוח הקסם וכוח החיים יש רכיב אחד מופלא שפותר את שתי הבעיות בבת-אחת, קוראים לו דלעת ערמונים והוא לא רק בריא (כוח חיים) וטעים, הוא גם קסום: זו דלעת, בטעם של ערמונים, טה-דהה! מה לגבי משהו שיעזור לכם לחזק את כוח ההתקפה שלכם? בשביל זה יש צ'ילי ממזרי. לבסוף, המיסו היפני נותן לו את האופי הייחודי והופך אותו לא רק למגוון ועמוק יותר מכל מרק כתום סטנדרטי, אלא גם למרק שנראה רגיל ועם הביס הראשון לוקח אתכם מזרחה, מאוד-מאוד מזרחה.

הגינה שלנו, בהשראת העולם הקסום של זלדה

הגינה שלנו, בהשראת העולם הקסום של זלדה

רכיבים

750 גרם דלעת | 1 דלעת ערמונים | 1 גזר | 4 שיני שום | 2 בצלי שאלוט | 1 כרישה | 1 תפוח ירוק | ¼  צ'ילי אדום | 2 כפיות ג'ינג'ר | 2 כפות שמן זית | 5 כוסות מים | 1 כוס חלב קוקוס | 3 כפות מיסו | עירית | מלח | פלפל

טיפים

1. טעמים: לפני שניגשים להכנה, חשוב בעיקר להכיר את איזון הטעמים במרק. רוב המרקים הכתומים מתאפיינים במתיקות בלבד ובמרקם אחיד ולכן הם נחשבים לפשוטים ומנחמים, אבל גם יכולים לשעמם אחרי הכף העשירית. המרק הספציפי הזה ממשיך את הקו של המרקם האחיד והנימוח, אבל הטעמים בו עזים הרבה יותר ולכן חשוב לדעת לאזן אותם. כקונטרה למתיקות יש כאן גם חריפות קלה (מהצ'ילי) שאי אפשר לוותר עליה, גם אם אתם לא אוהבים חריף, הכמות במתכון מספיקה כדי להיות מורגשת ולא כדאי לרדת ממנה. את המליחות נקבל ממיסו, מחית פולי סויה שמקורה ביפן. מדהים כמה אנשים שמשתמשים ברוטב סויה לא הכירו עדיין את הממרח הזה, שכמות קטנה ממנו מספיקה כדי להוסיף מליחות ועומק לכל מתכון. בנוסף, הוא מוסיף טעם עמוק של אומאמי והיום אפשר לקנות אותו כמעט בכל סופר גדול, אפילו בסניפים של AMPM. אחרון חביב הוא התפוח הירוק, ששובר את העושר של המרק עם מעט חמיצות. חשוב להבין את האיזון בין הטעמים הללו ומשם לתבל ולשנות לפני הטעם האישי שלכם

אין הרבה מילים שאנחנו יותר אוהבים מאשר "דלועים"

אין הרבה מילים שאנחנו יותר אוהבים מאשר "דלועים"

לעבודה

1. חותכים את הדלעת לקוביות, מוסיפים את שיני השום הקלופות, את דלעת הערמונים החצויה, מוסיפים כף שמן מלח ופלפל, מערבבים היטב ואופים בתנור שחומם מראש ל180 מעלות.

2. קוצצים את בצלי השאלוט, הכרישה, התפוח, הג'ינגר, הצ'ילי והגזר. מטגנים אותם בסיר טיגון מהיר על אש גבוהה.

3. מוסיפים לסיר את תוכן הדלעת, דלעת הערמונים, שיני השום והמים ומבשלים כעשר דקות.

4. מוסיפים את מחית המיסו וחלב הקוקוס. מבשלים על אש נמוכה כחמש דקות, מומלץ לא להביא את המיסו לרתיחה. מוסיפים מלח ופלפל ומכבים את האש.

5. טוחנים את המרק למחית חלקה במעבד מזון רגיל או בלנדר-מוט ומקשטים עם עירית.

הצעת הגשה: בצנצנת מסתורית

הצעת הגשה: בצנצנת מסתורית

על הכותב

אין תגובות

השאר תגובה